<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"א</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אין שוחטין לגומא כל עיקר משום בחוקותיהם לא תלכו. והרוצה לנקר חצירו עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת לגומא ובשוק לא יעשה כן כדי שלא יחקה את המינין ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. ומסקנא דשמעתא מיהו דלית הלכתא כרב דאמר כ"מ שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. דסתם מתניתין [עי' שבת קמ"ו ע"ב] מחלוקת בברייתא היא וסתמא טובא דלא כרב. וה"ג בירושלמי בכלאים מתניתין פליגי עליה דרב פשתן שצבעה בחרת לא יעשה ממנה אימרה מפורסמת בכרים וכסתות מותר. מתניתין פליגי על רב נתפזרו מעות לפני ע"ג לא יהא שוחה ומלקטן שלא יראה כמשתחוה לע"ג ואם הוא מקום צנוע מותר מתניתין פליגי על רב פרצופין שהן מטילות מים בכרכים לא יתן פיו על פי' שלא יהא כמנשק לע"ג ואם הי' מקום צנוע מותר. מתניתין פליגי על רב אין שוחטין לתוך גומא. אבל עושה אדם גומא בתוך ביתו. ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין. מתניתין פליגי על רב ביב שהוא קמור תחת רה"ר אין שופכין מים לתוכו בשבת ותני עלה אם הי' מזחילין מותר בעינות גשמים צינורת מקלחין אסור. ותני בר קפרא אם הי' מקום צנוע מותר אלין פליגו על רב ולית להון קיום. ושמעינן מכולהו דלית הלכתא כרב. וגבי צינור שעלה בו קשקשין שמיעכו ברגלו בצנעה בשבת ואינו חושש. אבל ר' אלפסי [פסק כרב] מיהא דע"ז כדאיתא במס' שבת [פכ"ב] (ב"ה) [וכאן] פסק כהאי מתניתין וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא. ואנן כתבינין מאי דסבירא לן.
